השראה: קוראים לי ריי קורצווייל ואני אחיה לנצח

השראה: קוראים לי ריי קורצווייל ואני אחיה לנצח
בגיל 17 הוא לימד מחשב להלחין מוזיקה, בגיל 27 המציא את הסורק, ובעשורים הבאים הפך למיליונר בזכות מאות פטנטים וחזה את מהפכות האינטרנט והסלולר. עכשיו, בגיל 60, נביא ההייטק ריי קורצווייל גילה שאנחנו בדרך לחיי נצח
ריי קורצווייל לא עושה לעצמו הנחות. הוא מקפיד על משטר בריאותי הדוק, שמתבסס על התעמלות, תזונה דלת־פחמימות, מדיטציה, עיסויים ושינה. הוא צועד מדי יום 8 ק"מ, רוכב על אופניים ומרים משקולות. בין לבין הוא שותה 10-8 כוסות מים מיוננים, 10 כוסות תה ירוק ועוד כמה כוסות יין אדום. משקאות קלים וקפה מחוץ לתפריט. קורצווייל מתעד בקפידה את כל מה שהוא אוכל,
אבל אינו אוכל כמעט דבר פרט למזונות אורגניים נטולי סוכר – ירקות, בשר רזה, טופו ומצבורי אומגה 3, דוגמת דג סלמון. מדי פעם הוא מוסיף טעם בקמצוץ שמן זית לבישול. מטעמים אחרים הוא נהנה באמצעות תוספי מזון דלי קלוריות בטעמי עוגת שוקולד, לחם ובייקון, שד"ר טרי גרוסמן, שותפו והרופא האישי שלו, פיתח במיוחד עבורו. בסך הכל קורצווייל בולע מדי יום 150 תוספי מזון, ובסופי שבוע מקבל, בעירוי תוך־ורידי, עוד קוקטייל ויטמינים. עוזרת אישית מסייעת לו מדי יום לסדר את הכדורים בתיק פלסטיק קטן, שאותו הוא נושא לכל מקום. "כך נראית השגרה שלי כבר 20 שנה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט".
קורצוויל (60), אחד מיזמי הטכנולוגיה המוערכים בעולם, מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להגיע בשלום לגיל 90. טענתו המהפכנית, שבשנים האחרונות מעוררת עניין גובר ודיון סוער בקרב מדענים ועתידנים, היא שמי שיצליח לשרוד את 30 השנים הבאות יוכל לחיות לנצח. הננו־טכנולוגיה, הוא צופה, תשנה את הגורל שנגזר עלינו מתוקף היותנו בני אדם, והיא תעשה זאת מוקדם מהצפוי.
"אני מאמין שבשנים הקרובות הטכנולוגיה תעזור להכחיד מחלות מסוימות ולהאריך קצת את תוחלת החיים, אבל המהפכה הגדולה תתרחש בעוד 25-30 שנה", הוא חוזה. "אם העשור האחרון היה תור הזהב של האינטרנט, 2030 תהיה תור הזהב של הננו־טכנולוגיה. היא תאפשר לנו לתכנת מחדש את הביולוגיה. התקנים שגודלם כגודל תאי דם ישמרו את התאים הביולוגיים שלנו בבריאות מושלמת – לא משנה מה נאכל או איזה סגנון חיים ננהל. הם יישארו צעירים, ויאריכו את חיינו לפוטנציאל האמיתי שלהם".
כשזה יקרה, קורצווייל יהיה בן 85 או 90, אבל הוא מוכן לחיות לנצח גם בגיל הזה. "כרגע אני עושה את כל שניתן לעשות. אני עורך בדיקות גופניות מדי יום ולוקח מאות תוספי מזון משום שפשוט אי אפשר לסמוך על הטבע. הרי פעם, ממש לא מזמן, זה היה טבעי למות בגיל 36".
אורח החיים הזה כבר הוכיח את עצמו בהתמודדות עם מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו כשהיה בן 35. "ניסיתי את הגישה הקונבנציונלית, של טיפול באינסולין, אבל זה רק החמיר את מצבי. בשלב מסוים החלטתי ללמוד את הנושא ולגבש טיפול משלי. החלמתי הודות לתזונה נכונה. במבדקים רפואיים שערכו לי בגיל 40 הייתי במצב של אדם בן 38. כיום, בגיל 60, אני במצב פיזיולוגי של אדם בן 40. גופנית, הזדקנתי רק בשנתיים. אני הוכחה חיה לכך שזה עובד: דרך החיים שלי האטה את תהליך ההזדקנות שלי".
יורשו של אדיסון
קורצווייל התפרסם בגיל 17, כשהשתתף בשעשועון האמריקאי "זה הסוד שלי". הסוד של ריי הצעיר היה שהוא בנה בעצמו מחשב שמלחין יצירות פסנתר מקוריות לפי תווים של מלחינים מפורסמים ומחקה את סגנונם. שלוש שנים אחר כך כבר מכר ב־100 אלף דולר חברה קטנה שהקים, שניתחה ציונים של סטודנטים והמליצה להם על תוכנית הלימודים והאוניברסיטה המתאימות להם.
מאז שנות השבעים רשם קורצווייל עשרות פטנטים, ובין השאר המציא את התוכנה הראשונה שסרקה דפים מודפסים והמירה אותם לטקסט ממוחשב, את הטכנולוגיה שמסוגלת להפוך טקסט לקול ואת התוכנה הראשונה שמבצעת בעצמה ניתוח טכני של מניות. הוא הקים חברות, התעשר ממכירתן ונכנס ל"היכל התהילה הלאומי של הממציאים בארצות הברית". המגזין ".Inc" כינה את קורצווייל "יורשו של תומס אדיסון". "פורבס" קרא לו "מכונת החשיבה האולטימטיבית", ו"פורצ'ן" – "העתידן החכם בעולם". ב־1999 קיבל קורצווייל את פרס הטכנולוגיה החשוב בארה"ב, "מדליית הטכנולוגיה הלאומית".
לא בכדי עוסקים כל הפרויקטים שלו בממשקים שמטשטשים את הגבול הברור שבין האדם למכונה. כבר יותר מ־30 שנה קורצוויל הוגה בנקודות הממשק הללו, ובודק איך אפשר לממש אותן. לצד הפיתוחים הטכנולוגיים שלו, הוא הפליג גם לבחון את האופציות העתידיות בעניין – מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית.
ב־1990, בספרו הראשון "עידן המכונות האינטליגנטיות", הוא ניסה לחזות את העשורים הבאים – והיה מהבודדים שניבאו את הצמיחה הפנומנלית של הרשת, את האינטרנט האלחוטי ואת השתלטות הטלפונים הסלולריים. ב־1999 פרסם את "עידן המכונות החושבות" (הוצאת כנרת, 2001), ובו תחזיותיו ל־2009. שנתיים לפני שהומצא האייפוד, קורצווייל כבר חזה מפץ גדול של גאדג'טים זעירים, שיסתובבו איתנו באשר נלך. הוא הקדים לספר על מחשבים מיני־ניידים, שישמשו סטודנטים ותלמידים בכל העולם, וחזה שרשתות שיתוף קבצים פיראטיות ישפיעו באופן מהותי על תעשיות הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה. ביל גייטס, מעריץ של קורצווייל, הגדיר אותו "החוזה הטוב ביותר של עתיד הבינה המלאכותית".
קורצווייל, נשוי ואב לשניים, לא עצר שם. הוא עדיין עוסק בטכנולוגיה, בביזנס ובחינוך, מפתח התקני קריאה סלולריים לעיוורים, שוקד על הקמת אוניברסיטה בשיתוף נאס"א וגוגל, מעביר כ־70 הרצאות בשנה ברחבי העולם (בשנה הבאה יבוא לישראל) ולא מפסיק לכתוב.
ספרו המצליח ביותר של קורצווייל כמעט ולא עוסק בעתידנות: "מסע פנטסטי: לחיות די זמן כדי לחיות לעד", שאותו כתב עם רופאו ושותפו ד"ר גרוסמן, הוא ספר בריאות טיפוסי הסוקר את כל המחקרים האחרונים בתחום האנטי־אייג'ינג' – עצירת ההזדקנות – ואת הדרכים ליישם את התיאוריה בחיי היומיום. מי שיתמיד בהמלצות הספר (ראו תיבה), מבטיחים המחברים, יגיע בחתיכה אחת לגיל 125, מוכן לרפואה העתידנית שתפעיל עליו את קסמיה. "אין בספר הזה טיפת מדע בדיוני, רק מדע טהור", מבהיר קורצווייל.
את המדע הבדיוני הוא שומר לספרים הרציניים יותר שלו. "הסינגולריות הקרובה", ספר התחזיות שפרסם ב־2006, עורר עניין רב בקרב מדענים, אנשי טכנולוגיה ופילוסופים. בספר הזה הוא חוזה את השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית: ההתמזגות של בני האדם עם המכונות. ואצל קורצווייל, כנהוג, זו איננה רק סיסמה.
"הגוף זה בעיה טכנית"
"בתעשיית הטכנולוגיה נהוג לומר שבעיות טכניות הן רק עניין של זמן", אומר קורצווייל, "והגוף שלנו, במובן הזה, הוא בעיה טכנית. אין ספק שיימצא פתרון לתהליך בלייתו, השאלה היא מתי. מדענים ואנשי אקדמיה שמביטים בעולם מנקודת מבט לינארית חושבים שהדרך לשם ארוכה ויכולה להימשך אלפי שנים. אבל הם טועים – משום שצמיחה טכנולוגית היא לעולם לא לינארית ותמיד אקספוננציאלית (מעריכית). היא מתחילה בקצב מתון, מכפילה את עצמה שוב ושוב בזמנים מתקצרים והולכים, עד שהיא מתפוצצת ומזנקת בבת אחת.
"רוב המדענים חושבים עד לאן יתפתחו הטכנולוגיות שהם רואים בעיניים, ואין להם הכלים לנחש איך ייראו הטכנולוגיות עוד חצי עשור. חקר הגנום האנושי התחיל ב־1990, ההערכה הגורפת היתה שהפרויקט שאפתני מדי ויסתיים במקרה הטוב תוך חמישים שנה. אחרי עשר שנים אמנם הצלחנו לפענח רק אחוז קטן מהגנום, אבל בשלוש שנים שאחריהן זינקה הטכנולוגיה כל כך, עד שרוב העבודה נעשתה בתקופה קצרה של שנה־שנתיים. זה מה שקורה בכל התחומים שקשורים לטכנולוגיית מידע, ויקרה גם בביו־טכנולוגיה וביכולתה להשפיע על תוחלת החיים".
קורצוויל מפעיל מחלקת מחקר ובה עשרה מדענים שעוקבים אחר התפתחות הטכנולוגיה לאורך ההיסטוריה. מסקנות החוקרים, הוא אומר, חד־משמעיות – הצמיחה המעריכית היא עובדה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב. "התפתחות הצעד הראשון באבולוציה הביולוגית, הדנ"א, ארך מיליארדי שנים. התאים הראשונים התפתחו כבר בתוך מאות מיליוני שנים, ובעלי החיים התפתחו תוך מיליוני שנים. המהפכות הטכנולוגיות הראשונות – המדע והדפוס – התפתחו בתוך כמה מאות, וכל אבולוציית המחשוב קרתה בעשרות שנים בלבד. לקח לנו 50 שנה לאמץ את הטלפון, אבל את הסלולריים אימצנו בתוך פחות מעשור. גם אורך החיים שלנו זינק בחדות: עד לפני כמה מאות שנים תוחלת החיים עמדה על 30 שנה, ולאחרונה הגיעה לכ־80 שנה. לקח לנו 15 שנה לפענח את הקוד הגנטי של האיידס, אבל את הסארס פענחנו תוך 21 יום. אי אפשר לא להאמין בגדילה מעריכית: זה קורה לנגד עיניינו. לקח לנו מיליוני שנים לרדת מהעצים, אבל רק 15 שנה להמציא את האינטרנט. בלוגים, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש – כולם התפתחו והגיעו לשיאים תוך שנים בודדות. הדברים הגדולים הבאים יקרו בחצי מהזמן הזה".
אבל האם אפשר לנחש מתי בדיוק הזינוק הגדול יתרחש, ומה הוא יהיה?
"אני לא יכול לחזות מה יקרה לשוק המניות בעוד עשר שנים או איזו טכנולוגיה תוביל. אבל דברים כמו לאן יגיע חקר הדנ"א בעוד 20 שנה או כמה מהיר יהיה האינטרנט בעוד 30 שנה – אלה דברים שאפשר לצפות באופן אמין. יש נוסחאות וחוקים ברורים לדרך שבה דברים מואצים. כשבוחנים את הגרפים, זה נראה כאילו מישהו כמעט תכנן את זה. הצמיחה תמיד מעריכית. זה פלא, משום שהאבולוציה הזו היא תוצאה של כאוס מוחלט. כל הממציאים הגאונים, החברות שפושטות את הרגל, הטכנולוגיות שנכשלות ואלה שמצליחות, התחרות הבינלאומית הפרועה – כל אלה יוצרים בסוף את הצמיחה המעריכית שאנחנו רואים בכל תחום. ואני צופה שבתוך 15 שנה תגיע נקודת ההאצה הזו לביו־טכנולוגיה, מה שיאריך את חיינו מהותית".
ומתי נחיה לנצח?
"עוד 30־40 שנה. כשתגיע נקודת הסינגולריות".
"מחשבים יכילו אותנו"
את המונח "סינגולריות" שואל קורצווייל מעולם הפיזיקה, שם הוא מתאר נקודה במרחב שבה צפיפות החומר אינסופית. הסינגולריות לפי קורצווייל היא הרגע שבו הזמן שבין זינוק טכנולוגי אחד לבא בתור נהפך לכה קצר, עד שגרף הצמיחה כמעט עומד זקוף.
המשמעות של הרגע הזה היא זינוק תלול בהתפתחות הטכנולוגית, שתוביל באחת לשלב הבא והמתבקש של האבולוציה. אותה דרך שהפכה אותנו מאמבה לאדם, קיצצה את הזנב שלנו והפשיטה אותנו מהפרווה, תמשיך במיזוג שלנו עם מכונות. לדברי קורצווייל, זה יתחיל במתיחת גבולות הגוף: "כבר היום אנחנו יכולים להוסיף מידע גנטי חדש ולהדליק ולכבות אנזימים. ב־MIT מפתחים ננו־בוט שמוזרק למערכת הדם ומסוגל לאתר תאים סרטניים ולחסל אותם. בעתיד הקרוב נוכל לתכנת מחדש את הביולוגיה. מיליארדי ננו־בוטים כאלה יוחדרו לגופנו וירפאו אותנו, וינסו לשמר את הגוף האנושי עד למקסימום האפשרי".
וכשהמקסימום הזה יגיע?
"לכל שיטה יש קצה עליון, וכשמגיעים אליו מוצאים שיטה חדשה שמתחילה היכן שהקודמת הפסיקה. ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה. גם הגוף האנושי הוא שיטה כזו – אחרי שנמצה את הפוטנציאל שלו בעזרת ננו־טכנולוגיה, נצטרך לעבור לשלב הבא. האבולוציה הטבעית אטית מדי, האבולוציה הטכנולוגית חייבת להחליף אותה".
השלב הבא הוא הפיכת הנפש למידע. "אחרי שנתגבר על המכשולים הגופניים תשתנה המטאפורה שמגדירה אותנו כבני אדם. נוכל להעביר את מה שאנחנו, את זיכרונותינו ואת אישיותנו, למחשב שיחזיק בהם, ונזכה לחיי נצח רוחניים. נהפוך ליישות שמבוססת הרבה יותר על מידע מאשר על חומר".
המחשבים יהיו חזקים מספיק?
"רק כשלא נוכל לשפר אותם יותר וניאלץ לתת להם לעשות את זה בעצמם. הבינה המלאכותית תאפשר למחשבים לתכנת בעצמם מחשבים חזקים יותר – שרשרת שתוביל במהירות לשיפור עצום ביכולתם. הכל יקרה ברגע שהם לא יזדקקו לנו יותר כדי להתפתח. אני מאמין שהנקודה הזו תתרחש בעוד לא יותר מ־30 שנה. המחשבים אז יהיו חזקים דיים כדי להכיל אותנו".
בינה מלאכותית תוכל לשחזר את המורכבות של המוח האנושי?
"היא תוכל להנדס את המוח עצמו לאחור וללמוד לשחזר את המורכבות שלו. היום מקובל לחשוב שהמוח האנושי מורכב מדי לחיקוי: יש לו מיליארדי ניורונים, הוא משתמש בעיבוד אנלוגי, מאחסן מידע באופן הולוגרפי ומנהל את עצמו באופן שטרם פענחנו. אבל המוח לא כל כך מסובך: העיצוב שלו, התוכנית להרכבתו, נמצאת בדנ"א עם כל שאר הגוף. בדנ"א כולו יש100-30 מיליון בייטים של מידע. זו תוכנה קטנה, אפילו פחות מוורד של מיקרוסופט. זה עדיין לא עניין פשוט, אבל זו מורכבות שבסופו של דבר אפשר לחקות".
ומה בנוגע לגוף? אתה בכל הרצינות מאמין שבני אדם ייהפכו לתוכנות?
"נזדקק לגוף, אבל יהיו לנו הרבה אפשרויות בחירה – נוכל לבחור גופים שונים ולבנות אותם בעצמנו באמצעות מציאות וירטואלית. נוכל ליצור גופים באמצעות ננו־טכנולוגיה ולהחליף אותם כפי שאנחנו מחליפים דמויות בצ'אט. נהיה להכלאה בין ביולוגיה למכונה, ולא נסתמך על גופנו כדי להתקיים".
הדברים האלה עדיין יהיו בני אדם?
"תמיד נהיה בני אדם. בני אדם הם יצורים שתמיד שואפים להתגבר על המגבלות שלהם. זה מה שמגדיר אותם. פעם לא יכולנו לעוף – אז המצאנו מטוס. כיום המגבלה שלנו היא ביולוגיה, ואנחנו נמצאים בשלב מוקדם של הניסיון להתגבר עליה. בן אדם הוא לא רק בשר ודם, הוא חלקיקים שנמצאים בשינוי מתמיד. אפשר להמשיל זאת להבדל בין נחל למים: הנחל הוא תבנית קבועה, אבל המים משתנים. אי אפשר לומר שנחל הוא מים".
משאבים אינסופיים
התסריטים שקורצווייל מתאר נראים לעתים כמו סרט אימה. האם בינה המלאכותית שתתפתח מעצמה תשמש את בני האדם או תפנה נגדם? ביל ג'וי, ממייסדי חברת התוכנה סאן, הזהיר כבר בשנת 2000 כי פיתוח טכנולוגי מואץ ולא שקול יהפוך את בני האדם לגזע נכחד. אבל זו רק בעיה אחת. איך יוכל כדור הארץ הקורס להתמודד עם אוכלוסייה שחיה לנצח? הגיאוגרף פרופ' ג'ארד דיימונד הוציא לפני שלוש שנים את "התמוטטות", ספר הסוקר את כל הבעיות הנגזרות מחיי נצח של בני אדם.
לשיטתו, מכיוון שהרס סביבתי, בעיות ניהול משאבים, גידול אוכלוסין מופרז, שינויי אקלים ועוד הם בלתי נמנעים – כל אימפריה מגלמת בתוכה את תאריך התפוגה שלה. גם מהאפשרויות האלה קורצווייל מתנער: "כל התיאוריות הללו מיושנות ואינן תקפות למצב הקיים. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לנו להעשיר את המשאבים שעומדים לרשותנו בצורה דרמטית. לדוגמה, אנחנו מנצלים חלק מזערי מאנרגיית השמש. אם נשכיל להשתמש בה בחוכמה, לא נזדקק לנפט. בעתיד נוכל לדאוג לכך שכל הדרוש לנו – מים, מזון, אוויר – יהיה זמין בעלות נמוכה ובכמויות גדולות מהנדרש. החשיבה הליניארית היא שגורמת לנו לקפוא על השמרים".
עובר למצב "זגיגה"
"מוות לסירוגין", ספרו החדש של ז'וזה סאראמאגו, מתאר עולם של חיים ללא מוות ובוחן לא רק את ההיבטים המעשיים של חיים כאלה אלא גם את הסוגיות הפילוסופיות הנגזרות. קורצווייל לא מתעכב על המישור הפילוסופי; מבחינתו, המוות הוא פשוט משהו שיעבור מהעולם בקרוב, ולא צריך להיפרד ממנו בהספדים מרגשים. "הגישה שמוות הוא חיובי מבוססת על דת ועל הצורך במתן הסבר רציונלי למוות, כדרך להתמודד איתו", הוא מבהיר. לדעתו, הדחיפות שמשרה עלינו המוות אינה הדלק של היצירתיות האנושית. "יש אנשים שאומרים שהחיים קצרים ואין זמן, אבל מוות זה לא דבר טוב, הוא הורס את חיינו, הוא טרגי ולוקח מאיתנו את האנשים שאנחנו אוהבים. אם יש דרך להימנע מזה ולהותיר את ההחלטה בידינו – למה לא?".
את הגדרות המבקרים – שמגדירים את הסינגולריות "חזון אחרית הימים" או "אקסטזה דתית לגיקים" – הוא ממהר לשלול. "המקורות של הרעיונות הללו אינם מאמונה דתית, אלא מחקר מדעי. באופן אישי, הסיבה שאני מתאמץ להאריך את חיי היא כדי להמשיך וליהנות מהחיים שאני מנהל. זו המטרה. אין שום דבר טוב במוות. אין קשר לאמונה, רק הערכה לחיים כרעיון פילוסופי. נכון שאין לנו כל הפתרונות כרגע, אבל יש לנו מספיק מידע אודות הדרך לחיות זמן רב יותר כדי לחיות לנצח. יש לנו אפשרויות".
במקרה שהמוות בכל זאת יקפוץ במפתיע, קורצוויל כבר סיכם עם חברת Alcor, מקפיאת הגופות הגדולה בעולם, שתשמר את גופתו בטכנולוגיה חדשנית המכונה "זגיגה" (Vitrification), עד שתימצא הטכנולוגיה להחזירו לחיים. הזגיגה אינה מקפיאה את הרקמות, אלא רק מביאה אותן למצב נוזלי דחוס, דמוי זכוכית, שלטענת החברה יקל על החזרתה לחיים.
"זו תוכנית החירום שלי", הוא מסכם.
השראה: קוראים לי ריי קורצווייל ואני אחיה לנצחבגיל 17 הוא לימד מחשב להלחין מוזיקה, בגיל 27 המציא את הסורק, ובעשורים הבאים הפך למיליונר בזכות מאות פטנטים וחזה את מהפכות האינטרנט והסלולר. עכשיו, בגיל 60, נביא ההייטק ריי קורצווייל גילה שאנחנו בדרך לחיי נצחריי קורצווייל לא עושה לעצמו הנחות. הוא מקפיד על משטר בריאותי הדוק, שמתבסס על התעמלות, תזונה דלת־פחמימות, מדיטציה, עיסויים ושינה. הוא צועד מדי יום 8 ק"מ, רוכב על אופניים ומרים משקולות. בין לבין הוא שותה 10-8 כוסות מים מיוננים, 10 כוסות תה ירוק ועוד כמה כוסות יין אדום. משקאות קלים וקפה מחוץ לתפריט. קורצווייל מתעד בקפידה את כל מה שהוא אוכל, אבל אינו אוכל כמעט דבר פרט למזונות אורגניים נטולי סוכר – ירקות, בשר רזה, טופו ומצבורי אומגה 3, דוגמת דג סלמון. מדי פעם הוא מוסיף טעם בקמצוץ שמן זית לבישול. מטעמים אחרים הוא נהנה באמצעות תוספי מזון דלי קלוריות בטעמי עוגת שוקולד, לחם ובייקון, שד"ר טרי גרוסמן, שותפו והרופא האישי שלו, פיתח במיוחד עבורו. בסך הכל קורצווייל בולע מדי יום 150 תוספי מזון, ובסופי שבוע מקבל, בעירוי תוך־ורידי, עוד קוקטייל ויטמינים. עוזרת אישית מסייעת לו מדי יום לסדר את הכדורים בתיק פלסטיק קטן, שאותו הוא נושא לכל מקום. "כך נראית השגרה שלי כבר 20 שנה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט".
קורצוויל (60), אחד מיזמי הטכנולוגיה המוערכים בעולם, מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להגיע בשלום לגיל 90. טענתו המהפכנית, שבשנים האחרונות מעוררת עניין גובר ודיון סוער בקרב מדענים ועתידנים, היא שמי שיצליח לשרוד את 30 השנים הבאות יוכל לחיות לנצח. הננו־טכנולוגיה, הוא צופה, תשנה את הגורל שנגזר עלינו מתוקף היותנו בני אדם, והיא תעשה זאת מוקדם מהצפוי. "אני מאמין שבשנים הקרובות הטכנולוגיה תעזור להכחיד מחלות מסוימות ולהאריך קצת את תוחלת החיים, אבל המהפכה הגדולה תתרחש בעוד 25-30 שנה", הוא חוזה. "אם העשור האחרון היה תור הזהב של האינטרנט, 2030 תהיה תור הזהב של הננו־טכנולוגיה. היא תאפשר לנו לתכנת מחדש את הביולוגיה. התקנים שגודלם כגודל תאי דם ישמרו את התאים הביולוגיים שלנו בבריאות מושלמת – לא משנה מה נאכל או איזה סגנון חיים ננהל. הם יישארו צעירים, ויאריכו את חיינו לפוטנציאל האמיתי שלהם". כשזה יקרה, קורצווייל יהיה בן 85 או 90, אבל הוא מוכן לחיות לנצח גם בגיל הזה. "כרגע אני עושה את כל שניתן לעשות. אני עורך בדיקות גופניות מדי יום ולוקח מאות תוספי מזון משום שפשוט אי אפשר לסמוך על הטבע. הרי פעם, ממש לא מזמן, זה היה טבעי למות בגיל 36". אורח החיים הזה כבר הוכיח את עצמו בהתמודדות עם מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו כשהיה בן 35. "ניסיתי את הגישה הקונבנציונלית, של טיפול באינסולין, אבל זה רק החמיר את מצבי. בשלב מסוים החלטתי ללמוד את הנושא ולגבש טיפול משלי. החלמתי הודות לתזונה נכונה. במבדקים רפואיים שערכו לי בגיל 40 הייתי במצב של אדם בן 38. כיום, בגיל 60, אני במצב פיזיולוגי של אדם בן 40. גופנית, הזדקנתי רק בשנתיים. אני הוכחה חיה לכך שזה עובד: דרך החיים שלי האטה את תהליך ההזדקנות שלי". יורשו של אדיסון קורצווייל התפרסם בגיל 17, כשהשתתף בשעשועון האמריקאי "זה הסוד שלי". הסוד של ריי הצעיר היה שהוא בנה בעצמו מחשב שמלחין יצירות פסנתר מקוריות לפי תווים של מלחינים מפורסמים ומחקה את סגנונם. שלוש שנים אחר כך כבר מכר ב־100 אלף דולר חברה קטנה שהקים, שניתחה ציונים של סטודנטים והמליצה להם על תוכנית הלימודים והאוניברסיטה המתאימות להם. מאז שנות השבעים רשם קורצווייל עשרות פטנטים, ובין השאר המציא את התוכנה הראשונה שסרקה דפים מודפסים והמירה אותם לטקסט ממוחשב, את הטכנולוגיה שמסוגלת להפוך טקסט לקול ואת התוכנה הראשונה שמבצעת בעצמה ניתוח טכני של מניות. הוא הקים חברות, התעשר ממכירתן ונכנס ל"היכל התהילה הלאומי של הממציאים בארצות הברית". המגזין ".Inc" כינה את קורצווייל "יורשו של תומס אדיסון". "פורבס" קרא לו "מכונת החשיבה האולטימטיבית", ו"פורצ'ן" – "העתידן החכם בעולם". ב־1999 קיבל קורצווייל את פרס הטכנולוגיה החשוב בארה"ב, "מדליית הטכנולוגיה הלאומית". לא בכדי עוסקים כל הפרויקטים שלו בממשקים שמטשטשים את הגבול הברור שבין האדם למכונה. כבר יותר מ־30 שנה קורצוויל הוגה בנקודות הממשק הללו, ובודק איך אפשר לממש אותן. לצד הפיתוחים הטכנולוגיים שלו, הוא הפליג גם לבחון את האופציות העתידיות בעניין – מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית. ב־1990, בספרו הראשון "עידן המכונות האינטליגנטיות", הוא ניסה לחזות את העשורים הבאים – והיה מהבודדים שניבאו את הצמיחה הפנומנלית של הרשת, את האינטרנט האלחוטי ואת השתלטות הטלפונים הסלולריים. ב־1999 פרסם את "עידן המכונות החושבות" (הוצאת כנרת, 2001), ובו תחזיותיו ל־2009. שנתיים לפני שהומצא האייפוד, קורצווייל כבר חזה מפץ גדול של גאדג'טים זעירים, שיסתובבו איתנו באשר נלך. הוא הקדים לספר על מחשבים מיני־ניידים, שישמשו סטודנטים ותלמידים בכל העולם, וחזה שרשתות שיתוף קבצים פיראטיות ישפיעו באופן מהותי על תעשיות הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה. ביל גייטס, מעריץ של קורצווייל, הגדיר אותו "החוזה הטוב ביותר של עתיד הבינה המלאכותית". קורצווייל, נשוי ואב לשניים, לא עצר שם. הוא עדיין עוסק בטכנולוגיה, בביזנס ובחינוך, מפתח התקני קריאה סלולריים לעיוורים, שוקד על הקמת אוניברסיטה בשיתוף נאס"א וגוגל, מעביר כ־70 הרצאות בשנה ברחבי העולם (בשנה הבאה יבוא לישראל) ולא מפסיק לכתוב.
ספרו המצליח ביותר של קורצווייל כמעט ולא עוסק בעתידנות: "מסע פנטסטי: לחיות די זמן כדי לחיות לעד", שאותו כתב עם רופאו ושותפו ד"ר גרוסמן, הוא ספר בריאות טיפוסי הסוקר את כל המחקרים האחרונים בתחום האנטי־אייג'ינג' – עצירת ההזדקנות – ואת הדרכים ליישם את התיאוריה בחיי היומיום. מי שיתמיד בהמלצות הספר (ראו תיבה), מבטיחים המחברים, יגיע בחתיכה אחת לגיל 125, מוכן לרפואה העתידנית שתפעיל עליו את קסמיה. "אין בספר הזה טיפת מדע בדיוני, רק מדע טהור", מבהיר קורצווייל. את המדע הבדיוני הוא שומר לספרים הרציניים יותר שלו. "הסינגולריות הקרובה", ספר התחזיות שפרסם ב־2006, עורר עניין רב בקרב מדענים, אנשי טכנולוגיה ופילוסופים. בספר הזה הוא חוזה את השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית: ההתמזגות של בני האדם עם המכונות. ואצל קורצווייל, כנהוג, זו איננה רק סיסמה. "הגוף זה בעיה טכנית" "בתעשיית הטכנולוגיה נהוג לומר שבעיות טכניות הן רק עניין של זמן", אומר קורצווייל, "והגוף שלנו, במובן הזה, הוא בעיה טכנית. אין ספק שיימצא פתרון לתהליך בלייתו, השאלה היא מתי. מדענים ואנשי אקדמיה שמביטים בעולם מנקודת מבט לינארית חושבים שהדרך לשם ארוכה ויכולה להימשך אלפי שנים. אבל הם טועים – משום שצמיחה טכנולוגית היא לעולם לא לינארית ותמיד אקספוננציאלית (מעריכית). היא מתחילה בקצב מתון, מכפילה את עצמה שוב ושוב בזמנים מתקצרים והולכים, עד שהיא מתפוצצת ומזנקת בבת אחת. "רוב המדענים חושבים עד לאן יתפתחו הטכנולוגיות שהם רואים בעיניים, ואין להם הכלים לנחש איך ייראו הטכנולוגיות עוד חצי עשור. חקר הגנום האנושי התחיל ב־1990, ההערכה הגורפת היתה שהפרויקט שאפתני מדי ויסתיים במקרה הטוב תוך חמישים שנה. אחרי עשר שנים אמנם הצלחנו לפענח רק אחוז קטן מהגנום, אבל בשלוש שנים שאחריהן זינקה הטכנולוגיה כל כך, עד שרוב העבודה נעשתה בתקופה קצרה של שנה־שנתיים. זה מה שקורה בכל התחומים שקשורים לטכנולוגיית מידע, ויקרה גם בביו־טכנולוגיה וביכולתה להשפיע על תוחלת החיים". קורצוויל מפעיל מחלקת מחקר ובה עשרה מדענים שעוקבים אחר התפתחות הטכנולוגיה לאורך ההיסטוריה. מסקנות החוקרים, הוא אומר, חד־משמעיות – הצמיחה המעריכית היא עובדה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב. "התפתחות הצעד הראשון באבולוציה הביולוגית, הדנ"א, ארך מיליארדי שנים. התאים הראשונים התפתחו כבר בתוך מאות מיליוני שנים, ובעלי החיים התפתחו תוך מיליוני שנים. המהפכות הטכנולוגיות הראשונות – המדע והדפוס – התפתחו בתוך כמה מאות, וכל אבולוציית המחשוב קרתה בעשרות שנים בלבד. לקח לנו 50 שנה לאמץ את הטלפון, אבל את הסלולריים אימצנו בתוך פחות מעשור. גם אורך החיים שלנו זינק בחדות: עד לפני כמה מאות שנים תוחלת החיים עמדה על 30 שנה, ולאחרונה הגיעה לכ־80 שנה. לקח לנו 15 שנה לפענח את הקוד הגנטי של האיידס, אבל את הסארס פענחנו תוך 21 יום. אי אפשר לא להאמין בגדילה מעריכית: זה קורה לנגד עיניינו. לקח לנו מיליוני שנים לרדת מהעצים, אבל רק 15 שנה להמציא את האינטרנט. בלוגים, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש – כולם התפתחו והגיעו לשיאים תוך שנים בודדות. הדברים הגדולים הבאים יקרו בחצי מהזמן הזה". אבל האם אפשר לנחש מתי בדיוק הזינוק הגדול יתרחש, ומה הוא יהיה?"אני לא יכול לחזות מה יקרה לשוק המניות בעוד עשר שנים או איזו טכנולוגיה תוביל. אבל דברים כמו לאן יגיע חקר הדנ"א בעוד 20 שנה או כמה מהיר יהיה האינטרנט בעוד 30 שנה – אלה דברים שאפשר לצפות באופן אמין. יש נוסחאות וחוקים ברורים לדרך שבה דברים מואצים. כשבוחנים את הגרפים, זה נראה כאילו מישהו כמעט תכנן את זה. הצמיחה תמיד מעריכית. זה פלא, משום שהאבולוציה הזו היא תוצאה של כאוס מוחלט. כל הממציאים הגאונים, החברות שפושטות את הרגל, הטכנולוגיות שנכשלות ואלה שמצליחות, התחרות הבינלאומית הפרועה – כל אלה יוצרים בסוף את הצמיחה המעריכית שאנחנו רואים בכל תחום. ואני צופה שבתוך 15 שנה תגיע נקודת ההאצה הזו לביו־טכנולוגיה, מה שיאריך את חיינו מהותית". ומתי נחיה לנצח?"עוד 30־40 שנה. כשתגיע נקודת הסינגולריות".
"מחשבים יכילו אותנו" את המונח "סינגולריות" שואל קורצווייל מעולם הפיזיקה, שם הוא מתאר נקודה במרחב שבה צפיפות החומר אינסופית. הסינגולריות לפי קורצווייל היא הרגע שבו הזמן שבין זינוק טכנולוגי אחד לבא בתור נהפך לכה קצר, עד שגרף הצמיחה כמעט עומד זקוף. המשמעות של הרגע הזה היא זינוק תלול בהתפתחות הטכנולוגית, שתוביל באחת לשלב הבא והמתבקש של האבולוציה. אותה דרך שהפכה אותנו מאמבה לאדם, קיצצה את הזנב שלנו והפשיטה אותנו מהפרווה, תמשיך במיזוג שלנו עם מכונות. לדברי קורצווייל, זה יתחיל במתיחת גבולות הגוף: "כבר היום אנחנו יכולים להוסיף מידע גנטי חדש ולהדליק ולכבות אנזימים. ב־MIT מפתחים ננו־בוט שמוזרק למערכת הדם ומסוגל לאתר תאים סרטניים ולחסל אותם. בעתיד הקרוב נוכל לתכנת מחדש את הביולוגיה. מיליארדי ננו־בוטים כאלה יוחדרו לגופנו וירפאו אותנו, וינסו לשמר את הגוף האנושי עד למקסימום האפשרי". וכשהמקסימום הזה יגיע?"לכל שיטה יש קצה עליון, וכשמגיעים אליו מוצאים שיטה חדשה שמתחילה היכן שהקודמת הפסיקה. ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה. גם הגוף האנושי הוא שיטה כזו – אחרי שנמצה את הפוטנציאל שלו בעזרת ננו־טכנולוגיה, נצטרך לעבור לשלב הבא. האבולוציה הטבעית אטית מדי, האבולוציה הטכנולוגית חייבת להחליף אותה". השלב הבא הוא הפיכת הנפש למידע. "אחרי שנתגבר על המכשולים הגופניים תשתנה המטאפורה שמגדירה אותנו כבני אדם. נוכל להעביר את מה שאנחנו, את זיכרונותינו ואת אישיותנו, למחשב שיחזיק בהם, ונזכה לחיי נצח רוחניים. נהפוך ליישות שמבוססת הרבה יותר על מידע מאשר על חומר". המחשבים יהיו חזקים מספיק?"רק כשלא נוכל לשפר אותם יותר וניאלץ לתת להם לעשות את זה בעצמם. הבינה המלאכותית תאפשר למחשבים לתכנת בעצמם מחשבים חזקים יותר – שרשרת שתוביל במהירות לשיפור עצום ביכולתם. הכל יקרה ברגע שהם לא יזדקקו לנו יותר כדי להתפתח. אני מאמין שהנקודה הזו תתרחש בעוד לא יותר מ־30 שנה. המחשבים אז יהיו חזקים דיים כדי להכיל אותנו". בינה מלאכותית תוכל לשחזר את המורכבות של המוח האנושי?"היא תוכל להנדס את המוח עצמו לאחור וללמוד לשחזר את המורכבות שלו. היום מקובל לחשוב שהמוח האנושי מורכב מדי לחיקוי: יש לו מיליארדי ניורונים, הוא משתמש בעיבוד אנלוגי, מאחסן מידע באופן הולוגרפי ומנהל את עצמו באופן שטרם פענחנו. אבל המוח לא כל כך מסובך: העיצוב שלו, התוכנית להרכבתו, נמצאת בדנ"א עם כל שאר הגוף. בדנ"א כולו יש100-30 מיליון בייטים של מידע. זו תוכנה קטנה, אפילו פחות מוורד של מיקרוסופט. זה עדיין לא עניין פשוט, אבל זו מורכבות שבסופו של דבר אפשר לחקות". ומה בנוגע לגוף? אתה בכל הרצינות מאמין שבני אדם ייהפכו לתוכנות?"נזדקק לגוף, אבל יהיו לנו הרבה אפשרויות בחירה – נוכל לבחור גופים שונים ולבנות אותם בעצמנו באמצעות מציאות וירטואלית. נוכל ליצור גופים באמצעות ננו־טכנולוגיה ולהחליף אותם כפי שאנחנו מחליפים דמויות בצ'אט. נהיה להכלאה בין ביולוגיה למכונה, ולא נסתמך על גופנו כדי להתקיים". הדברים האלה עדיין יהיו בני אדם?"תמיד נהיה בני אדם. בני אדם הם יצורים שתמיד שואפים להתגבר על המגבלות שלהם. זה מה שמגדיר אותם. פעם לא יכולנו לעוף – אז המצאנו מטוס. כיום המגבלה שלנו היא ביולוגיה, ואנחנו נמצאים בשלב מוקדם של הניסיון להתגבר עליה. בן אדם הוא לא רק בשר ודם, הוא חלקיקים שנמצאים בשינוי מתמיד. אפשר להמשיל זאת להבדל בין נחל למים: הנחל הוא תבנית קבועה, אבל המים משתנים. אי אפשר לומר שנחל הוא מים". משאבים אינסופיים התסריטים שקורצווייל מתאר נראים לעתים כמו סרט אימה. האם בינה המלאכותית שתתפתח מעצמה תשמש את בני האדם או תפנה נגדם? ביל ג'וי, ממייסדי חברת התוכנה סאן, הזהיר כבר בשנת 2000 כי פיתוח טכנולוגי מואץ ולא שקול יהפוך את בני האדם לגזע נכחד. אבל זו רק בעיה אחת. איך יוכל כדור הארץ הקורס להתמודד עם אוכלוסייה שחיה לנצח? הגיאוגרף פרופ' ג'ארד דיימונד הוציא לפני שלוש שנים את "התמוטטות", ספר הסוקר את כל הבעיות הנגזרות מחיי נצח של בני אדם. לשיטתו, מכיוון שהרס סביבתי, בעיות ניהול משאבים, גידול אוכלוסין מופרז, שינויי אקלים ועוד הם בלתי נמנעים – כל אימפריה מגלמת בתוכה את תאריך התפוגה שלה. גם מהאפשרויות האלה קורצווייל מתנער: "כל התיאוריות הללו מיושנות ואינן תקפות למצב הקיים. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לנו להעשיר את המשאבים שעומדים לרשותנו בצורה דרמטית. לדוגמה, אנחנו מנצלים חלק מזערי מאנרגיית השמש. אם נשכיל להשתמש בה בחוכמה, לא נזדקק לנפט. בעתיד נוכל לדאוג לכך שכל הדרוש לנו – מים, מזון, אוויר – יהיה זמין בעלות נמוכה ובכמויות גדולות מהנדרש. החשיבה הליניארית היא שגורמת לנו לקפוא על השמרים". עובר למצב "זגיגה" "מוות לסירוגין", ספרו החדש של ז'וזה סאראמאגו, מתאר עולם של חיים ללא מוות ובוחן לא רק את ההיבטים המעשיים של חיים כאלה אלא גם את הסוגיות הפילוסופיות הנגזרות. קורצווייל לא מתעכב על המישור הפילוסופי; מבחינתו, המוות הוא פשוט משהו שיעבור מהעולם בקרוב, ולא צריך להיפרד ממנו בהספדים מרגשים. "הגישה שמוות הוא חיובי מבוססת על דת ועל הצורך במתן הסבר רציונלי למוות, כדרך להתמודד איתו", הוא מבהיר. לדעתו, הדחיפות שמשרה עלינו המוות אינה הדלק של היצירתיות האנושית. "יש אנשים שאומרים שהחיים קצרים ואין זמן, אבל מוות זה לא דבר טוב, הוא הורס את חיינו, הוא טרגי ולוקח מאיתנו את האנשים שאנחנו אוהבים. אם יש דרך להימנע מזה ולהותיר את ההחלטה בידינו – למה לא?". את הגדרות המבקרים – שמגדירים את הסינגולריות "חזון אחרית הימים" או "אקסטזה דתית לגיקים" – הוא ממהר לשלול. "המקורות של הרעיונות הללו אינם מאמונה דתית, אלא מחקר מדעי. באופן אישי, הסיבה שאני מתאמץ להאריך את חיי היא כדי להמשיך וליהנות מהחיים שאני מנהל. זו המטרה. אין שום דבר טוב במוות. אין קשר לאמונה, רק הערכה לחיים כרעיון פילוסופי. נכון שאין לנו כל הפתרונות כרגע, אבל יש לנו מספיק מידע אודות הדרך לחיות זמן רב יותר כדי לחיות לנצח. יש לנו אפשרויות". במקרה שהמוות בכל זאת יקפוץ במפתיע, קורצוויל כבר סיכם עם חברת Alcor, מקפיאת הגופות הגדולה בעולם, שתשמר את גופתו בטכנולוגיה חדשנית המכונה "זגיגה" (Vitrification), עד שתימצא הטכנולוגיה להחזירו לחיים. הזגיגה אינה מקפיאה את הרקמות, אלא רק מביאה אותן למצב נוזלי דחוס, דמוי זכוכית, שלטענת החברה יקל על החזרתה לחיים. "זו תוכנית החירום שלי", הוא מסכם.

ננו-טכנולוגיה – השקעות ופרויקטיםשלר חדשות , פרסומים , פרויקטים , כנסים בתחום הננו-טק והצג אותם באתר זה BGALOR@GMAIL בכדי להנות מאתר זה הצרף לגוגל WAVE« ננו-טכנולוגיה: יותר קטן מקטןהשראה: קוראים לי ריי קורצווייל ואני אחיה לנצחבגיל 17 הוא לימד מחשב להלחין מוזיקה, בגיל 27 המציא את הסורק, ובעשורים הבאים הפך למיליונר בזכות מאות פטנטים וחזה את מהפכות האינטרנט והסלולר. עכשיו, בגיל 60, נביא ההייטק ריי קורצווייל גילה שאנחנו בדרך לחיי נצחריי קורצווייל לא עושה לעצמו הנחות. הוא מקפיד על משטר בריאותי הדוק, שמתבסס על התעמלות, תזונה דלת־פחמימות, מדיטציה, עיסויים ושינה. הוא צועד מדי יום 8 ק"מ, רוכב על אופניים ומרים משקולות. בין לבין הוא שותה 10-8 כוסות מים מיוננים, 10 כוסות תה ירוק ועוד כמה כוסות יין אדום. משקאות קלים וקפה מחוץ לתפריט. קורצווייל מתעד בקפידה את כל מה שהוא אוכל, אבל אינו אוכל כמעט דבר פרט למזונות אורגניים נטולי סוכר – ירקות, בשר רזה, טופו ומצבורי אומגה 3, דוגמת דג סלמון. מדי פעם הוא מוסיף טעם בקמצוץ שמן זית לבישול. מטעמים אחרים הוא נהנה באמצעות תוספי מזון דלי קלוריות בטעמי עוגת שוקולד, לחם ובייקון, שד"ר טרי גרוסמן, שותפו והרופא האישי שלו, פיתח במיוחד עבורו. בסך הכל קורצווייל בולע מדי יום 150 תוספי מזון, ובסופי שבוע מקבל, בעירוי תוך־ורידי, עוד קוקטייל ויטמינים. עוזרת אישית מסייעת לו מדי יום לסדר את הכדורים בתיק פלסטיק קטן, שאותו הוא נושא לכל מקום. "כך נראית השגרה שלי כבר 20 שנה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט".קורצוויל (60), אחד מיזמי הטכנולוגיה המוערכים בעולם, מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להגיע בשלום לגיל 90. טענתו המהפכנית, שבשנים האחרונות מעוררת עניין גובר ודיון סוער בקרב מדענים ועתידנים, היא שמי שיצליח לשרוד את 30 השנים הבאות יוכל לחיות לנצח. הננו־טכנולוגיה, הוא צופה, תשנה את הגורל שנגזר עלינו מתוקף היותנו בני אדם, והיא תעשה זאת מוקדם מהצפוי."אני מאמין שבשנים הקרובות הטכנולוגיה תעזור להכחיד מחלות מסוימות ולהאריך קצת את תוחלת החיים, אבל המהפכה הגדולה תתרחש בעוד 25-30 שנה", הוא חוזה. "אם העשור האחרון היה תור הזהב של האינטרנט, 2030 תהיה תור הזהב של הננו־טכנולוגיה. היא תאפשר לנו לתכנת מחדש את הביולוגיה. התקנים שגודלם כגודל תאי דם ישמרו את התאים הביולוגיים שלנו בבריאות מושלמת – לא משנה מה נאכל או איזה סגנון חיים ננהל. הם יישארו צעירים, ויאריכו את חיינו לפוטנציאל האמיתי שלהם".כשזה יקרה, קורצווייל יהיה בן 85 או 90, אבל הוא מוכן לחיות לנצח גם בגיל הזה. "כרגע אני עושה את כל שניתן לעשות. אני עורך בדיקות גופניות מדי יום ולוקח מאות תוספי מזון משום שפשוט אי אפשר לסמוך על הטבע. הרי פעם, ממש לא מזמן, זה היה טבעי למות בגיל 36".אורח החיים הזה כבר הוכיח את עצמו בהתמודדות עם מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו כשהיה בן 35. "ניסיתי את הגישה הקונבנציונלית, של טיפול באינסולין, אבל זה רק החמיר את מצבי. בשלב מסוים החלטתי ללמוד את הנושא ולגבש טיפול משלי. החלמתי הודות לתזונה נכונה. במבדקים רפואיים שערכו לי בגיל 40 הייתי במצב של אדם בן 38. כיום, בגיל 60, אני במצב פיזיולוגי של אדם בן 40. גופנית, הזדקנתי רק בשנתיים. אני הוכחה חיה לכך שזה עובד: דרך החיים שלי האטה את תהליך ההזדקנות שלי".יורשו של אדיסוןקורצווייל התפרסם בגיל 17, כשהשתתף בשעשועון האמריקאי "זה הסוד שלי". הסוד של ריי הצעיר היה שהוא בנה בעצמו מחשב שמלחין יצירות פסנתר מקוריות לפי תווים של מלחינים מפורסמים ומחקה את סגנונם. שלוש שנים אחר כך כבר מכר ב־100 אלף דולר חברה קטנה שהקים, שניתחה ציונים של סטודנטים והמליצה להם על תוכנית הלימודים והאוניברסיטה המתאימות להם.מאז שנות השבעים רשם קורצווייל עשרות פטנטים, ובין השאר המציא את התוכנה הראשונה שסרקה דפים מודפסים והמירה אותם לטקסט ממוחשב, את הטכנולוגיה שמסוגלת להפוך טקסט לקול ואת התוכנה הראשונה שמבצעת בעצמה ניתוח טכני של מניות. הוא הקים חברות, התעשר ממכירתן ונכנס ל"היכל התהילה הלאומי של הממציאים בארצות הברית". המגזין ".Inc" כינה את קורצווייל "יורשו של תומס אדיסון". "פורבס" קרא לו "מכונת החשיבה האולטימטיבית", ו"פורצ'ן" – "העתידן החכם בעולם". ב־1999 קיבל קורצווייל את פרס הטכנולוגיה החשוב בארה"ב, "מדליית הטכנולוגיה הלאומית".לא בכדי עוסקים כל הפרויקטים שלו בממשקים שמטשטשים את הגבול הברור שבין האדם למכונה. כבר יותר מ־30 שנה קורצוויל הוגה בנקודות הממשק הללו, ובודק איך אפשר לממש אותן. לצד הפיתוחים הטכנולוגיים שלו, הוא הפליג גם לבחון את האופציות העתידיות בעניין – מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית.ב־1990, בספרו הראשון "עידן המכונות האינטליגנטיות", הוא ניסה לחזות את העשורים הבאים – והיה מהבודדים שניבאו את הצמיחה הפנומנלית של הרשת, את האינטרנט האלחוטי ואת השתלטות הטלפונים הסלולריים. ב־1999 פרסם את "עידן המכונות החושבות" (הוצאת כנרת, 2001), ובו תחזיותיו ל־2009. שנתיים לפני שהומצא האייפוד, קורצווייל כבר חזה מפץ גדול של גאדג'טים זעירים, שיסתובבו איתנו באשר נלך. הוא הקדים לספר על מחשבים מיני־ניידים, שישמשו סטודנטים ותלמידים בכל העולם, וחזה שרשתות שיתוף קבצים פיראטיות ישפיעו באופן מהותי על תעשיות הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה. ביל גייטס, מעריץ של קורצווייל, הגדיר אותו "החוזה הטוב ביותר של עתיד הבינה המלאכותית".קורצווייל, נשוי ואב לשניים, לא עצר שם. הוא עדיין עוסק בטכנולוגיה, בביזנס ובחינוך, מפתח התקני קריאה סלולריים לעיוורים, שוקד על הקמת אוניברסיטה בשיתוף נאס"א וגוגל, מעביר כ־70 הרצאות בשנה ברחבי העולם (בשנה הבאה יבוא לישראל) ולא מפסיק לכתוב.ספרו המצליח ביותר של קורצווייל כמעט ולא עוסק בעתידנות: "מסע פנטסטי: לחיות די זמן כדי לחיות לעד", שאותו כתב עם רופאו ושותפו ד"ר גרוסמן, הוא ספר בריאות טיפוסי הסוקר את כל המחקרים האחרונים בתחום האנטי־אייג'ינג' – עצירת ההזדקנות – ואת הדרכים ליישם את התיאוריה בחיי היומיום. מי שיתמיד בהמלצות הספר (ראו תיבה), מבטיחים המחברים, יגיע בחתיכה אחת לגיל 125, מוכן לרפואה העתידנית שתפעיל עליו את קסמיה. "אין בספר הזה טיפת מדע בדיוני, רק מדע טהור", מבהיר קורצווייל.את המדע הבדיוני הוא שומר לספרים הרציניים יותר שלו. "הסינגולריות הקרובה", ספר התחזיות שפרסם ב־2006, עורר עניין רב בקרב מדענים, אנשי טכנולוגיה ופילוסופים. בספר הזה הוא חוזה את השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית: ההתמזגות של בני האדם עם המכונות. ואצל קורצווייל, כנהוג, זו איננה רק סיסמה."הגוף זה בעיה טכנית""בתעשיית הטכנולוגיה נהוג לומר שבעיות טכניות הן רק עניין של זמן", אומר קורצווייל, "והגוף שלנו, במובן הזה, הוא בעיה טכנית. אין ספק שיימצא פתרון לתהליך בלייתו, השאלה היא מתי. מדענים ואנשי אקדמיה שמביטים בעולם מנקודת מבט לינארית חושבים שהדרך לשם ארוכה ויכולה להימשך אלפי שנים. אבל הם טועים – משום שצמיחה טכנולוגית היא לעולם לא לינארית ותמיד אקספוננציאלית (מעריכית). היא מתחילה בקצב מתון, מכפילה את עצמה שוב ושוב בזמנים מתקצרים והולכים, עד שהיא מתפוצצת ומזנקת בבת אחת."רוב המדענים חושבים עד לאן יתפתחו הטכנולוגיות שהם רואים בעיניים, ואין להם הכלים לנחש איך ייראו הטכנולוגיות עוד חצי עשור. חקר הגנום האנושי התחיל ב־1990, ההערכה הגורפת היתה שהפרויקט שאפתני מדי ויסתיים במקרה הטוב תוך חמישים שנה. אחרי עשר שנים אמנם הצלחנו לפענח רק אחוז קטן מהגנום, אבל בשלוש שנים שאחריהן זינקה הטכנולוגיה כל כך, עד שרוב העבודה נעשתה בתקופה קצרה של שנה־שנתיים. זה מה שקורה בכל התחומים שקשורים לטכנולוגיית מידע, ויקרה גם בביו־טכנולוגיה וביכולתה להשפיע על תוחלת החיים".קורצוויל מפעיל מחלקת מחקר ובה עשרה מדענים שעוקבים אחר התפתחות הטכנולוגיה לאורך ההיסטוריה. מסקנות החוקרים, הוא אומר, חד־משמעיות – הצמיחה המעריכית היא עובדה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב. "התפתחות הצעד הראשון באבולוציה הביולוגית, הדנ"א, ארך מיליארדי שנים. התאים הראשונים התפתחו כבר בתוך מאות מיליוני שנים, ובעלי החיים התפתחו תוך מיליוני שנים. המהפכות הטכנולוגיות הראשונות – המדע והדפוס – התפתחו בתוך כמה מאות, וכל אבולוציית המחשוב קרתה בעשרות שנים בלבד. לקח לנו 50 שנה לאמץ את הטלפון, אבל את הסלולריים אימצנו בתוך פחות מעשור. גם אורך החיים שלנו זינק בחדות: עד לפני כמה מאות שנים תוחלת החיים עמדה על 30 שנה, ולאחרונה הגיעה לכ־80 שנה. לקח לנו 15 שנה לפענח את הקוד הגנטי של האיידס, אבל את הסארס פענחנו תוך 21 יום. אי אפשר לא להאמין בגדילה מעריכית: זה קורה לנגד עיניינו. לקח לנו מיליוני שנים לרדת מהעצים, אבל רק 15 שנה להמציא את האינטרנט. בלוגים, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש – כולם התפתחו והגיעו לשיאים תוך שנים בודדות. הדברים הגדולים הבאים יקרו בחצי מהזמן הזה".אבל האם אפשר לנחש מתי בדיוק הזינוק הגדול יתרחש, ומה הוא יהיה?"אני לא יכול לחזות מה יקרה לשוק המניות בעוד עשר שנים או איזו טכנולוגיה תוביל. אבל דברים כמו לאן יגיע חקר הדנ"א בעוד 20 שנה או כמה מהיר יהיה האינטרנט בעוד 30 שנה – אלה דברים שאפשר לצפות באופן אמין. יש נוסחאות וחוקים ברורים לדרך שבה דברים מואצים. כשבוחנים את הגרפים, זה נראה כאילו מישהו כמעט תכנן את זה. הצמיחה תמיד מעריכית. זה פלא, משום שהאבולוציה הזו היא תוצאה של כאוס מוחלט. כל הממציאים הגאונים, החברות שפושטות את הרגל, הטכנולוגיות שנכשלות ואלה שמצליחות, התחרות הבינלאומית הפרועה – כל אלה יוצרים בסוף את הצמיחה המעריכית שאנחנו רואים בכל תחום. ואני צופה שבתוך 15 שנה תגיע נקודת ההאצה הזו לביו־טכנולוגיה, מה שיאריך את חיינו מהותית".ומתי נחיה לנצח?"עוד 30־40 שנה. כשתגיע נקודת הסינגולריות"."מחשבים יכילו אותנו"את המונח "סינגולריות" שואל קורצווייל מעולם הפיזיקה, שם הוא מתאר נקודה במרחב שבה צפיפות החומר אינסופית. הסינגולריות לפי קורצווייל היא הרגע שבו הזמן שבין זינוק טכנולוגי אחד לבא בתור נהפך לכה קצר, עד שגרף הצמיחה כמעט עומד זקוף.המשמעות של הרגע הזה היא זינוק תלול בהתפתחות הטכנולוגית, שתוביל באחת לשלב הבא והמתבקש של האבולוציה. אותה דרך שהפכה אותנו מאמבה לאדם, קיצצה את הזנב שלנו והפשיטה אותנו מהפרווה, תמשיך במיזוג שלנו עם מכונות. לדברי קורצווייל, זה יתחיל במתיחת גבולות הגוף: "כבר היום אנחנו יכולים להוסיף מידע גנטי חדש ולהדליק ולכבות אנזימים. ב־MIT מפתחים ננו־בוט שמוזרק למערכת הדם ומסוגל לאתר תאים סרטניים ולחסל אותם. בעתיד הקרוב נוכל לתכנת מחדש את הביולוגיה. מיליארדי ננו־בוטים כאלה יוחדרו לגופנו וירפאו אותנו, וינסו לשמר את הגוף האנושי עד למקסימום האפשרי".וכשהמקסימום הזה יגיע?"לכל שיטה יש קצה עליון, וכשמגיעים אליו מוצאים שיטה חדשה שמתחילה היכן שהקודמת הפסיקה. ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה. גם הגוף האנושי הוא שיטה כזו – אחרי שנמצה את הפוטנציאל שלו בעזרת ננו־טכנולוגיה, נצטרך לעבור לשלב הבא. האבולוציה הטבעית אטית מדי, האבולוציה הטכנולוגית חייבת להחליף אותה".השלב הבא הוא הפיכת הנפש למידע. "אחרי שנתגבר על המכשולים הגופניים תשתנה המטאפורה שמגדירה אותנו כבני אדם. נוכל להעביר את מה שאנחנו, את זיכרונותינו ואת אישיותנו, למחשב שיחזיק בהם, ונזכה לחיי נצח רוחניים. נהפוך ליישות שמבוססת הרבה יותר על מידע מאשר על חומר".המחשבים יהיו חזקים מספיק?"רק כשלא נוכל לשפר אותם יותר וניאלץ לתת להם לעשות את זה בעצמם. הבינה המלאכותית תאפשר למחשבים לתכנת בעצמם מחשבים חזקים יותר – שרשרת שתוביל במהירות לשיפור עצום ביכולתם. הכל יקרה ברגע שהם לא יזדקקו לנו יותר כדי להתפתח. אני מאמין שהנקודה הזו תתרחש בעוד לא יותר מ־30 שנה. המחשבים אז יהיו חזקים דיים כדי להכיל אותנו".בינה מלאכותית תוכל לשחזר את המורכבות של המוח האנושי?"היא תוכל להנדס את המוח עצמו לאחור וללמוד לשחזר את המורכבות שלו. היום מקובל לחשוב שהמוח האנושי מורכב מדי לחיקוי: יש לו מיליארדי ניורונים, הוא משתמש בעיבוד אנלוגי, מאחסן מידע באופן הולוגרפי ומנהל את עצמו באופן שטרם פענחנו. אבל המוח לא כל כך מסובך: העיצוב שלו, התוכנית להרכבתו, נמצאת בדנ"א עם כל שאר הגוף. בדנ"א כולו יש100-30 מיליון בייטים של מידע. זו תוכנה קטנה, אפילו פחות מוורד של מיקרוסופט. זה עדיין לא עניין פשוט, אבל זו מורכבות שבסופו של דבר אפשר לחקות".ומה בנוגע לגוף? אתה בכל הרצינות מאמין שבני אדם ייהפכו לתוכנות?"נזדקק לגוף, אבל יהיו לנו הרבה אפשרויות בחירה – נוכל לבחור גופים שונים ולבנות אותם בעצמנו באמצעות מציאות וירטואלית. נוכל ליצור גופים באמצעות ננו־טכנולוגיה ולהחליף אותם כפי שאנחנו מחליפים דמויות בצ'אט. נהיה להכלאה בין ביולוגיה למכונה, ולא נסתמך על גופנו כדי להתקיים".הדברים האלה עדיין יהיו בני אדם?"תמיד נהיה בני אדם. בני אדם הם יצורים שתמיד שואפים להתגבר על המגבלות שלהם. זה מה שמגדיר אותם. פעם לא יכולנו לעוף – אז המצאנו מטוס. כיום המגבלה שלנו היא ביולוגיה, ואנחנו נמצאים בשלב מוקדם של הניסיון להתגבר עליה. בן אדם הוא לא רק בשר ודם, הוא חלקיקים שנמצאים בשינוי מתמיד. אפשר להמשיל זאת להבדל בין נחל למים: הנחל הוא תבנית קבועה, אבל המים משתנים. אי אפשר לומר שנחל הוא מים".משאבים אינסופייםהתסריטים שקורצווייל מתאר נראים לעתים כמו סרט אימה. האם בינה המלאכותית שתתפתח מעצמה תשמש את בני האדם או תפנה נגדם? ביל ג'וי, ממייסדי חברת התוכנה סאן, הזהיר כבר בשנת 2000 כי פיתוח טכנולוגי מואץ ולא שקול יהפוך את בני האדם לגזע נכחד. אבל זו רק בעיה אחת. איך יוכל כדור הארץ הקורס להתמודד עם אוכלוסייה שחיה לנצח? הגיאוגרף פרופ' ג'ארד דיימונד הוציא לפני שלוש שנים את "התמוטטות", ספר הסוקר את כל הבעיות הנגזרות מחיי נצח של בני אדם.לשיטתו, מכיוון שהרס סביבתי, בעיות ניהול משאבים, גידול אוכלוסין מופרז, שינויי אקלים ועוד הם בלתי נמנעים – כל אימפריה מגלמת בתוכה את תאריך התפוגה שלה. גם מהאפשרויות האלה קורצווייל מתנער: "כל התיאוריות הללו מיושנות ואינן תקפות למצב הקיים. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לנו להעשיר את המשאבים שעומדים לרשותנו בצורה דרמטית. לדוגמה, אנחנו מנצלים חלק מזערי מאנרגיית השמש. אם נשכיל להשתמש בה בחוכמה, לא נזדקק לנפט. בעתיד נוכל לדאוג לכך שכל הדרוש לנו – מים, מזון, אוויר – יהיה זמין בעלות נמוכה ובכמויות גדולות מהנדרש. החשיבה הליניארית היא שגורמת לנו לקפוא על השמרים".עובר למצב "זגיגה""מוות לסירוגין", ספרו החדש של ז'וזה סאראמאגו, מתאר עולם של חיים ללא מוות ובוחן לא רק את ההיבטים המעשיים של חיים כאלה אלא גם את הסוגיות הפילוסופיות הנגזרות. קורצווייל לא מתעכב על המישור הפילוסופי; מבחינתו, המוות הוא פשוט משהו שיעבור מהעולם בקרוב, ולא צריך להיפרד ממנו בהספדים מרגשים. "הגישה שמוות הוא חיובי מבוססת על דת ועל הצורך במתן הסבר רציונלי למוות, כדרך להתמודד איתו", הוא מבהיר. לדעתו, הדחיפות שמשרה עלינו המוות אינה הדלק של היצירתיות האנושית. "יש אנשים שאומרים שהחיים קצרים ואין זמן, אבל מוות זה לא דבר טוב, הוא הורס את חיינו, הוא טרגי ולוקח מאיתנו את האנשים שאנחנו אוהבים. אם יש דרך להימנע מזה ולהותיר את ההחלטה בידינו – למה לא?".את הגדרות המבקרים – שמגדירים את הסינגולריות "חזון אחרית הימים" או "אקסטזה דתית לגיקים" – הוא ממהר לשלול. "המקורות של הרעיונות הללו אינם מאמונה דתית, אלא מחקר מדעי. באופן אישי, הסיבה שאני מתאמץ להאריך את חיי היא כדי להמשיך וליהנות מהחיים שאני מנהל. זו המטרה. אין שום דבר טוב במוות. אין קשר לאמונה, רק הערכה לחיים כרעיון פילוסופי. נכון שאין לנו כל הפתרונות כרגע, אבל יש לנו מספיק מידע אודות הדרך לחיות זמן רב יותר כדי לחיות לנצח. יש לנו אפשרויות".במקרה שהמוות בכל זאת יקפוץ במפתיע, קורצוויל כבר סיכם עם חברת Alcor, מקפיאת הגופות הגדולה בעולם, שתשמר את גופתו בטכנולוגיה חדשנית המכונה "זגיגה" (Vitrification), עד שתימצא הטכנולוגיה להחזירו לחיים. הזגיגה אינה מקפיאה את הרקמות, אלא רק מביאה אותן למצב נוזלי דחוס, דמוי זכוכית, שלטענת החברה יקל על החזרתה לחיים."זו תוכנית החירום שלי", הוא מסכם.השראה: קוראים לי ריי קורצווייל ואני אחיה לנצחבגיל 17 הוא לימד מחשב להלחין מוזיקה, בגיל 27 המציא את הסורק, ובעשורים הבאים הפך למיליונר בזכות מאות פטנטים וחזה את מהפכות האינטרנט והסלולר. עכשיו, בגיל 60, נביא ההייטק ריי קורצווייל גילה שאנחנו בדרך לחיי נצחריי קורצווייל לא עושה לעצמו הנחות. הוא מקפיד על משטר בריאותי הדוק, שמתבסס על התעמלות, תזונה דלת־פחמימות, מדיטציה, עיסויים ושינה. הוא צועד מדי יום 8 ק"מ, רוכב על אופניים ומרים משקולות. בין לבין הוא שותה 10-8 כוסות מים מיוננים, 10 כוסות תה ירוק ועוד כמה כוסות יין אדום. משקאות קלים וקפה מחוץ לתפריט. קורצווייל מתעד בקפידה את כל מה שהוא אוכל, אבל אינו אוכל כמעט דבר פרט למזונות אורגניים נטולי סוכר – ירקות, בשר רזה, טופו ומצבורי אומגה 3, דוגמת דג סלמון. מדי פעם הוא מוסיף טעם בקמצוץ שמן זית לבישול. מטעמים אחרים הוא נהנה באמצעות תוספי מזון דלי קלוריות בטעמי עוגת שוקולד, לחם ובייקון, שד"ר טרי גרוסמן, שותפו והרופא האישי שלו, פיתח במיוחד עבורו. בסך הכל קורצווייל בולע מדי יום 150 תוספי מזון, ובסופי שבוע מקבל, בעירוי תוך־ורידי, עוד קוקטייל ויטמינים. עוזרת אישית מסייעת לו מדי יום לסדר את הכדורים בתיק פלסטיק קטן, שאותו הוא נושא לכל מקום. "כך נראית השגרה שלי כבר 20 שנה", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט".קורצוויל (60), אחד מיזמי הטכנולוגיה המוערכים בעולם, מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להגיע בשלום לגיל 90. טענתו המהפכנית, שבשנים האחרונות מעוררת עניין גובר ודיון סוער בקרב מדענים ועתידנים, היא שמי שיצליח לשרוד את 30 השנים הבאות יוכל לחיות לנצח. הננו־טכנולוגיה, הוא צופה, תשנה את הגורל שנגזר עלינו מתוקף היותנו בני אדם, והיא תעשה זאת מוקדם מהצפוי. "אני מאמין שבשנים הקרובות הטכנולוגיה תעזור להכחיד מחלות מסוימות ולהאריך קצת את תוחלת החיים, אבל המהפכה הגדולה תתרחש בעוד 25-30 שנה", הוא חוזה. "אם העשור האחרון היה תור הזהב של האינטרנט, 2030 תהיה תור הזהב של הננו־טכנולוגיה. היא תאפשר לנו לתכנת מחדש את הביולוגיה. התקנים שגודלם כגודל תאי דם ישמרו את התאים הביולוגיים שלנו בבריאות מושלמת – לא משנה מה נאכל או איזה סגנון חיים ננהל. הם יישארו צעירים, ויאריכו את חיינו לפוטנציאל האמיתי שלהם". כשזה יקרה, קורצווייל יהיה בן 85 או 90, אבל הוא מוכן לחיות לנצח גם בגיל הזה. "כרגע אני עושה את כל שניתן לעשות. אני עורך בדיקות גופניות מדי יום ולוקח מאות תוספי מזון משום שפשוט אי אפשר לסמוך על הטבע. הרי פעם, ממש לא מזמן, זה היה טבעי למות בגיל 36". אורח החיים הזה כבר הוכיח את עצמו בהתמודדות עם מחלת הסוכרת שאובחנה אצלו כשהיה בן 35. "ניסיתי את הגישה הקונבנציונלית, של טיפול באינסולין, אבל זה רק החמיר את מצבי. בשלב מסוים החלטתי ללמוד את הנושא ולגבש טיפול משלי. החלמתי הודות לתזונה נכונה. במבדקים רפואיים שערכו לי בגיל 40 הייתי במצב של אדם בן 38. כיום, בגיל 60, אני במצב פיזיולוגי של אדם בן 40. גופנית, הזדקנתי רק בשנתיים. אני הוכחה חיה לכך שזה עובד: דרך החיים שלי האטה את תהליך ההזדקנות שלי". יורשו של אדיסון קורצווייל התפרסם בגיל 17, כשהשתתף בשעשועון האמריקאי "זה הסוד שלי". הסוד של ריי הצעיר היה שהוא בנה בעצמו מחשב שמלחין יצירות פסנתר מקוריות לפי תווים של מלחינים מפורסמים ומחקה את סגנונם. שלוש שנים אחר כך כבר מכר ב־100 אלף דולר חברה קטנה שהקים, שניתחה ציונים של סטודנטים והמליצה להם על תוכנית הלימודים והאוניברסיטה המתאימות להם. מאז שנות השבעים רשם קורצווייל עשרות פטנטים, ובין השאר המציא את התוכנה הראשונה שסרקה דפים מודפסים והמירה אותם לטקסט ממוחשב, את הטכנולוגיה שמסוגלת להפוך טקסט לקול ואת התוכנה הראשונה שמבצעת בעצמה ניתוח טכני של מניות. הוא הקים חברות, התעשר ממכירתן ונכנס ל"היכל התהילה הלאומי של הממציאים בארצות הברית". המגזין ".Inc" כינה את קורצווייל "יורשו של תומס אדיסון". "פורבס" קרא לו "מכונת החשיבה האולטימטיבית", ו"פורצ'ן" – "העתידן החכם בעולם". ב־1999 קיבל קורצווייל את פרס הטכנולוגיה החשוב בארה"ב, "מדליית הטכנולוגיה הלאומית". לא בכדי עוסקים כל הפרויקטים שלו בממשקים שמטשטשים את הגבול הברור שבין האדם למכונה. כבר יותר מ־30 שנה קורצוויל הוגה בנקודות הממשק הללו, ובודק איך אפשר לממש אותן. לצד הפיתוחים הטכנולוגיים שלו, הוא הפליג גם לבחון את האופציות העתידיות בעניין – מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית. ב־1990, בספרו הראשון "עידן המכונות האינטליגנטיות", הוא ניסה לחזות את העשורים הבאים – והיה מהבודדים שניבאו את הצמיחה הפנומנלית של הרשת, את האינטרנט האלחוטי ואת השתלטות הטלפונים הסלולריים. ב־1999 פרסם את "עידן המכונות החושבות" (הוצאת כנרת, 2001), ובו תחזיותיו ל־2009. שנתיים לפני שהומצא האייפוד, קורצווייל כבר חזה מפץ גדול של גאדג'טים זעירים, שיסתובבו איתנו באשר נלך. הוא הקדים לספר על מחשבים מיני־ניידים, שישמשו סטודנטים ותלמידים בכל העולם, וחזה שרשתות שיתוף קבצים פיראטיות ישפיעו באופן מהותי על תעשיות הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה. ביל גייטס, מעריץ של קורצווייל, הגדיר אותו "החוזה הטוב ביותר של עתיד הבינה המלאכותית". קורצווייל, נשוי ואב לשניים, לא עצר שם. הוא עדיין עוסק בטכנולוגיה, בביזנס ובחינוך, מפתח התקני קריאה סלולריים לעיוורים, שוקד על הקמת אוניברסיטה בשיתוף נאס"א וגוגל, מעביר כ־70 הרצאות בשנה ברחבי העולם (בשנה הבאה יבוא לישראל) ולא מפסיק לכתוב.ספרו המצליח ביותר של קורצווייל כמעט ולא עוסק בעתידנות: "מסע פנטסטי: לחיות די זמן כדי לחיות לעד", שאותו כתב עם רופאו ושותפו ד"ר גרוסמן, הוא ספר בריאות טיפוסי הסוקר את כל המחקרים האחרונים בתחום האנטי־אייג'ינג' – עצירת ההזדקנות – ואת הדרכים ליישם את התיאוריה בחיי היומיום. מי שיתמיד בהמלצות הספר (ראו תיבה), מבטיחים המחברים, יגיע בחתיכה אחת לגיל 125, מוכן לרפואה העתידנית שתפעיל עליו את קסמיה. "אין בספר הזה טיפת מדע בדיוני, רק מדע טהור", מבהיר קורצווייל. את המדע הבדיוני הוא שומר לספרים הרציניים יותר שלו. "הסינגולריות הקרובה", ספר התחזיות שפרסם ב־2006, עורר עניין רב בקרב מדענים, אנשי טכנולוגיה ופילוסופים. בספר הזה הוא חוזה את השלב הבא בהתפתחות הטכנולוגית: ההתמזגות של בני האדם עם המכונות. ואצל קורצווייל, כנהוג, זו איננה רק סיסמה. "הגוף זה בעיה טכנית" "בתעשיית הטכנולוגיה נהוג לומר שבעיות טכניות הן רק עניין של זמן", אומר קורצווייל, "והגוף שלנו, במובן הזה, הוא בעיה טכנית. אין ספק שיימצא פתרון לתהליך בלייתו, השאלה היא מתי. מדענים ואנשי אקדמיה שמביטים בעולם מנקודת מבט לינארית חושבים שהדרך לשם ארוכה ויכולה להימשך אלפי שנים. אבל הם טועים – משום שצמיחה טכנולוגית היא לעולם לא לינארית ותמיד אקספוננציאלית (מעריכית). היא מתחילה בקצב מתון, מכפילה את עצמה שוב ושוב בזמנים מתקצרים והולכים, עד שהיא מתפוצצת ומזנקת בבת אחת. "רוב המדענים חושבים עד לאן יתפתחו הטכנולוגיות שהם רואים בעיניים, ואין להם הכלים לנחש איך ייראו הטכנולוגיות עוד חצי עשור. חקר הגנום האנושי התחיל ב־1990, ההערכה הגורפת היתה שהפרויקט שאפתני מדי ויסתיים במקרה הטוב תוך חמישים שנה. אחרי עשר שנים אמנם הצלחנו לפענח רק אחוז קטן מהגנום, אבל בשלוש שנים שאחריהן זינקה הטכנולוגיה כל כך, עד שרוב העבודה נעשתה בתקופה קצרה של שנה־שנתיים. זה מה שקורה בכל התחומים שקשורים לטכנולוגיית מידע, ויקרה גם בביו־טכנולוגיה וביכולתה להשפיע על תוחלת החיים". קורצוויל מפעיל מחלקת מחקר ובה עשרה מדענים שעוקבים אחר התפתחות הטכנולוגיה לאורך ההיסטוריה. מסקנות החוקרים, הוא אומר, חד־משמעיות – הצמיחה המעריכית היא עובדה שמוכיחה את עצמה שוב ושוב. "התפתחות הצעד הראשון באבולוציה הביולוגית, הדנ"א, ארך מיליארדי שנים. התאים הראשונים התפתחו כבר בתוך מאות מיליוני שנים, ובעלי החיים התפתחו תוך מיליוני שנים. המהפכות הטכנולוגיות הראשונות – המדע והדפוס – התפתחו בתוך כמה מאות, וכל אבולוציית המחשוב קרתה בעשרות שנים בלבד. לקח לנו 50 שנה לאמץ את הטלפון, אבל את הסלולריים אימצנו בתוך פחות מעשור. גם אורך החיים שלנו זינק בחדות: עד לפני כמה מאות שנים תוחלת החיים עמדה על 30 שנה, ולאחרונה הגיעה לכ־80 שנה. לקח לנו 15 שנה לפענח את הקוד הגנטי של האיידס, אבל את הסארס פענחנו תוך 21 יום. אי אפשר לא להאמין בגדילה מעריכית: זה קורה לנגד עיניינו. לקח לנו מיליוני שנים לרדת מהעצים, אבל רק 15 שנה להמציא את האינטרנט. בלוגים, רשתות חברתיות, מנועי חיפוש – כולם התפתחו והגיעו לשיאים תוך שנים בודדות. הדברים הגדולים הבאים יקרו בחצי מהזמן הזה". אבל האם אפשר לנחש מתי בדיוק הזינוק הגדול יתרחש, ומה הוא יהיה?"אני לא יכול לחזות מה יקרה לשוק המניות בעוד עשר שנים או איזו טכנולוגיה תוביל. אבל דברים כמו לאן יגיע חקר הדנ"א בעוד 20 שנה או כמה מהיר יהיה האינטרנט בעוד 30 שנה – אלה דברים שאפשר לצפות באופן אמין. יש נוסחאות וחוקים ברורים לדרך שבה דברים מואצים. כשבוחנים את הגרפים, זה נראה כאילו מישהו כמעט תכנן את זה. הצמיחה תמיד מעריכית. זה פלא, משום שהאבולוציה הזו היא תוצאה של כאוס מוחלט. כל הממציאים הגאונים, החברות שפושטות את הרגל, הטכנולוגיות שנכשלות ואלה שמצליחות, התחרות הבינלאומית הפרועה – כל אלה יוצרים בסוף את הצמיחה המעריכית שאנחנו רואים בכל תחום. ואני צופה שבתוך 15 שנה תגיע נקודת ההאצה הזו לביו־טכנולוגיה, מה שיאריך את חיינו מהותית". ומתי נחיה לנצח?"עוד 30־40 שנה. כשתגיע נקודת הסינגולריות"."מחשבים יכילו אותנו" את המונח "סינגולריות" שואל קורצווייל מעולם הפיזיקה, שם הוא מתאר נקודה במרחב שבה צפיפות החומר אינסופית. הסינגולריות לפי קורצווייל היא הרגע שבו הזמן שבין זינוק טכנולוגי אחד לבא בתור נהפך לכה קצר, עד שגרף הצמיחה כמעט עומד זקוף. המשמעות של הרגע הזה היא זינוק תלול בהתפתחות הטכנולוגית, שתוביל באחת לשלב הבא והמתבקש של האבולוציה. אותה דרך שהפכה אותנו מאמבה לאדם, קיצצה את הזנב שלנו והפשיטה אותנו מהפרווה, תמשיך במיזוג שלנו עם מכונות. לדברי קורצווייל, זה יתחיל במתיחת גבולות הגוף: "כבר היום אנחנו יכולים להוסיף מידע גנטי חדש ולהדליק ולכבות אנזימים. ב־MIT מפתחים ננו־בוט שמוזרק למערכת הדם ומסוגל לאתר תאים סרטניים ולחסל אותם. בעתיד הקרוב נוכל לתכנת מחדש את הביולוגיה. מיליארדי ננו־בוטים כאלה יוחדרו לגופנו וירפאו אותנו, וינסו לשמר את הגוף האנושי עד למקסימום האפשרי". וכשהמקסימום הזה יגיע?"לכל שיטה יש קצה עליון, וכשמגיעים אליו מוצאים שיטה חדשה שמתחילה היכן שהקודמת הפסיקה. ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה. גם הגוף האנושי הוא שיטה כזו – אחרי שנמצה את הפוטנציאל שלו בעזרת ננו־טכנולוגיה, נצטרך לעבור לשלב הבא. האבולוציה הטבעית אטית מדי, האבולוציה הטכנולוגית חייבת להחליף אותה". השלב הבא הוא הפיכת הנפש למידע. "אחרי שנתגבר על המכשולים הגופניים תשתנה המטאפורה שמגדירה אותנו כבני אדם. נוכל להעביר את מה שאנחנו, את זיכרונותינו ואת אישיותנו, למחשב שיחזיק בהם, ונזכה לחיי נצח רוחניים. נהפוך ליישות שמבוססת הרבה יותר על מידע מאשר על חומר". המחשבים יהיו חזקים מספיק?"רק כשלא נוכל לשפר אותם יותר וניאלץ לתת להם לעשות את זה בעצמם. הבינה המלאכותית תאפשר למחשבים לתכנת בעצמם מחשבים חזקים יותר – שרשרת שתוביל במהירות לשיפור עצום ביכולתם. הכל יקרה ברגע שהם לא יזדקקו לנו יותר כדי להתפתח. אני מאמין שהנקודה הזו תתרחש בעוד לא יותר מ־30 שנה. המחשבים אז יהיו חזקים דיים כדי להכיל אותנו". בינה מלאכותית תוכל לשחזר את המורכבות של המוח האנושי?"היא תוכל להנדס את המוח עצמו לאחור וללמוד לשחזר את המורכבות שלו. היום מקובל לחשוב שהמוח האנושי מורכב מדי לחיקוי: יש לו מיליארדי ניורונים, הוא משתמש בעיבוד אנלוגי, מאחסן מידע באופן הולוגרפי ומנהל את עצמו באופן שטרם פענחנו. אבל המוח לא כל כך מסובך: העיצוב שלו, התוכנית להרכבתו, נמצאת בדנ"א עם כל שאר הגוף. בדנ"א כולו יש100-30 מיליון בייטים של מידע. זו תוכנה קטנה, אפילו פחות מוורד של מיקרוסופט. זה עדיין לא עניין פשוט, אבל זו מורכבות שבסופו של דבר אפשר לחקות". ומה בנוגע לגוף? אתה בכל הרצינות מאמין שבני אדם ייהפכו לתוכנות?"נזדקק לגוף, אבל יהיו לנו הרבה אפשרויות בחירה – נוכל לבחור גופים שונים ולבנות אותם בעצמנו באמצעות מציאות וירטואלית. נוכל ליצור גופים באמצעות ננו־טכנולוגיה ולהחליף אותם כפי שאנחנו מחליפים דמויות בצ'אט. נהיה להכלאה בין ביולוגיה למכונה, ולא נסתמך על גופנו כדי להתקיים". הדברים האלה עדיין יהיו בני אדם?"תמיד נהיה בני אדם. בני אדם הם יצורים שתמיד שואפים להתגבר על המגבלות שלהם. זה מה שמגדיר אותם. פעם לא יכולנו לעוף – אז המצאנו מטוס. כיום המגבלה שלנו היא ביולוגיה, ואנחנו נמצאים בשלב מוקדם של הניסיון להתגבר עליה. בן אדם הוא לא רק בשר ודם, הוא חלקיקים שנמצאים בשינוי מתמיד. אפשר להמשיל זאת להבדל בין נחל למים: הנחל הוא תבנית קבועה, אבל המים משתנים. אי אפשר לומר שנחל הוא מים". משאבים אינסופיים התסריטים שקורצווייל מתאר נראים לעתים כמו סרט אימה. האם בינה המלאכותית שתתפתח מעצמה תשמש את בני האדם או תפנה נגדם? ביל ג'וי, ממייסדי חברת התוכנה סאן, הזהיר כבר בשנת 2000 כי פיתוח טכנולוגי מואץ ולא שקול יהפוך את בני האדם לגזע נכחד. אבל זו רק בעיה אחת. איך יוכל כדור הארץ הקורס להתמודד עם אוכלוסייה שחיה לנצח? הגיאוגרף פרופ' ג'ארד דיימונד הוציא לפני שלוש שנים את "התמוטטות", ספר הסוקר את כל הבעיות הנגזרות מחיי נצח של בני אדם. לשיטתו, מכיוון שהרס סביבתי, בעיות ניהול משאבים, גידול אוכלוסין מופרז, שינויי אקלים ועוד הם בלתי נמנעים – כל אימפריה מגלמת בתוכה את תאריך התפוגה שלה. גם מהאפשרויות האלה קורצווייל מתנער: "כל התיאוריות הללו מיושנות ואינן תקפות למצב הקיים. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לנו להעשיר את המשאבים שעומדים לרשותנו בצורה דרמטית. לדוגמה, אנחנו מנצלים חלק מזערי מאנרגיית השמש. אם נשכיל להשתמש בה בחוכמה, לא נזדקק לנפט. בעתיד נוכל לדאוג לכך שכל הדרוש לנו – מים, מזון, אוויר – יהיה זמין בעלות נמוכה ובכמויות גדולות מהנדרש. החשיבה הליניארית היא שגורמת לנו לקפוא על השמרים". עובר למצב "זגיגה" "מוות לסירוגין", ספרו החדש של ז'וזה סאראמאגו, מתאר עולם של חיים ללא מוות ובוחן לא רק את ההיבטים המעשיים של חיים כאלה אלא גם את הסוגיות הפילוסופיות הנגזרות. קורצווייל לא מתעכב על המישור הפילוסופי; מבחינתו, המוות הוא פשוט משהו שיעבור מהעולם בקרוב, ולא צריך להיפרד ממנו בהספדים מרגשים. "הגישה שמוות הוא חיובי מבוססת על דת ועל הצורך במתן הסבר רציונלי למוות, כדרך להתמודד איתו", הוא מבהיר. לדעתו, הדחיפות שמשרה עלינו המוות אינה הדלק של היצירתיות האנושית. "יש אנשים שאומרים שהחיים קצרים ואין זמן, אבל מוות זה לא דבר טוב, הוא הורס את חיינו, הוא טרגי ולוקח מאיתנו את האנשים שאנחנו אוהבים. אם יש דרך להימנע מזה ולהותיר את ההחלטה בידינו – למה לא?". את הגדרות המבקרים – שמגדירים את הסינגולריות "חזון אחרית הימים" או "אקסטזה דתית לגיקים" – הוא ממהר לשלול. "המקורות של הרעיונות הללו אינם מאמונה דתית, אלא מחקר מדעי. באופן אישי, הסיבה שאני מתאמץ להאריך את חיי היא כדי להמשיך וליהנות מהחיים שאני מנהל. זו המטרה. אין שום דבר טוב במוות. אין קשר לאמונה, רק הערכה לחיים כרעיון פילוסופי. נכון שאין לנו כל הפתרונות כרגע, אבל יש לנו מספיק מידע אודות הדרך לחיות זמן רב יותר כדי לחיות לנצח. יש לנו אפשרויות". במקרה שהמוות בכל זאת יקפוץ במפתיע, קורצוויל כבר סיכם עם חברת Alcor, מקפיאת הגופות הגדולה בעולם, שתשמר את גופתו בטכנולוגיה חדשנית המכונה "זגיגה" (Vitrification), עד שתימצא הטכנולוגיה להחזירו לחיים. הזגיגה אינה מקפיאה את הרקמות, אלא רק מביאה אותן למצב נוזלי דחוס, דמוי זכוכית, שלטענת החברה יקל על החזרתה לחיים. "זו תוכנית החירום שלי", הוא מסכם.

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>